משבר המפתחים: איך קרה שחסרים כל כך הרבה עובדים בהייטק?
מי שנסע בשנה האחרונה בנתיבי איילון לא יכול היה לפספס את שלטי החוצות הענקיים שפרסמו חברות כמו Amdocs, Rapyd, Playtika, Similarweb ואחרות. בניגוד לרוב הפרסומות, בהן משכנעים אותנו לרכוש רכב חדש, לשדרג את הביטוח או לנסות משקה ממותק אקזוטי, שלטי החוצות של חברות ההייטק לא פונים ללקוחות אלא לעובדים פוטנציאליים – עם מסר די חד-משמעי: בואו לעבוד אצלנו.
אז איך מודעת דרושים, שפעם הייתה תופסת רבע עמוד בעיתון, צמחה לאלף מ"ר מעל הכביש המהיר? התשובה מסתכמת במילה אחת: מחסור. בישראל – המדינה שהמציאה את הדיסק און-קי וזכתה לכינוי סטארט-אפ ניישן – פשוט אין מספיק מפתחים.
וזה לא שחסר כסף – דווקא יש הרבה מאוד ממנו. בשנה האחרונה נרשמה צמיחה אדירה בענף: 86 חברות נרכשו בסכום של 9.5 מיליארד דולר, 20 חברות ישראליות הונפקו בוול-סטריט וגייסו 11.2 מיליארד דולר, ועוד חברות גייסו 21 מיליארד דולר דרך קרנות פרטיות. כל הכסף הזה מחכה לעובדים שיבואו לקבל תלושי שכר ואינסוף הטבות.
הצפי: מחסור של 150,000 עובדים
לפי דוח של רשות החדשנות מסוף 2020, 60% מחברות ההייטק בישראל הודו שהן מתקשות לגייס אנשים לתפקידי פיתוח. המצב לא השתפר בשנה שחלפה, וההערכות כיום הן שחסרים כ-15,000 אנשים עם השכלה בהנדסה ומדעי המחשב.
יו"ר איגוד ההייטק הישראלי, מריאן כהן, ונשיא התאחדות התעשיינים, רון תומר, מעריכים שהמשבר הזה עלול להחריף. במכתב ששלחו בספטמבר לראש הממשלה, נפתלי בנט, הם כתבו: "בטווח של חמש שנים קדימה יהיו חסרים לתעשיית ההייטק יותר מ-150 אלף עובדים".
יוצאים לצוד עם נגה ארז
כל החברות הגדולות מחפשות לגייס עובדים חדשים, או יותר בבוטות – לצוד אותם. כלי הנשק הם: שלטי ענק, חבר מביא חבר, מסיבות ברביקיו, מתנות למועמדים ועובדים חדשים, וסרטונים ויראליים עם סלבס מהשורה הראשונה (כמו אודי כגן, תמיר בר, שופטי מאסטר-שף, דני רופ, נגה ארז ועוד). זה לא זול. העלויות עשויות להגיע למיליוני שקלים, וזה רק תחילת המסע המכונה "חווית מועמד".
חברות גדולות ומבוססות שיכולות לממן קמפיינים ושכרי עתק, נמצאות ביתרון משמעותי לעומת חברות קטנות יותר, שנפגעו במשבר הקורונה (ולכן דלות תקציב) וגופים ממשלתיים שכפופים למגבלות על גובה השכר. הגופים האלה לא יכולים לעמוד בתחרות על העובדים – או להציע שכר של 40 אלף שקלים בחודש. על פי דוח הרשות, החברות הקטנות חוות את בעיית הגיוס בצורה קשה יותר.
במילים אחרות, אנחנו במשחק סכום אפס. המפתחים נודדים מחברה לחברה, אבל שחקנים חדשים לא נכנסים למגרש. כהן הודה בעצמו בטור בגלובס שהמשכורות המטורפות "יצאו מכל פרופורציה" וכי מדובר בבועה שתתפוצץ, ותגרום לכך שחברות יעברו לחו"ל כשלא יוכלו לעמוד בדרישות השכר הגבוה. בסופו של דבר העובדים יפוטרו או יספגו ירידה בשכרם.
דרושים: גברים יהודים, חילוניים, צעירים ממרכז הארץ
רבים בענף מסכימים שהבעיה היא אפליה סמויה, גם אם זה לא נאמר ברי"ש גלי. החוק מאוד ברור בנושא, חברות ההייטק עצמן נמצאות בחזית הרגישות החברתית והגיוון ומובילות את עידן ה-Woke, והגיל הממוצע של העובדים בהן (40.1) גבוה מהממוצע בשוק העבודה (39.6). אלא שכל אלה לא מספיקים כדי לשנות את המציאות.
הגיל הממוצע של עובדים חדשים בהייטק נע בין 27 ל-31 (לפי נתוני רשות החדשנות). על פי מחקר של ארגון Genertation שעליו דווח בכלכליסט, 63% מהמובטלים בני 45 ומעלה לא הצליחו למצוא עבודה בחודשים מארס-מאי 2021, לעומת 52% בגילי 35-44. בקרב בני 18-34, רק 36% לא הצליחו למצוא עבודה.
עוד עולה מהמחקר כי מנהלי גיוס חוששים שעובדים מבוגרים לא ינסו טכנולוגיה חדשה, לא יוכלו ללמוד כישורים חדשים ויתקשו לעבוד עם צעירים מהם. זאב לשם, ממייסי ארגון Legacy, המסייע לאנשים בגיל הפרישה להשתלב בתעסוקה – טוען כי ישנה ״רתיעה, אולי לא מוצהרת, לקחת אדם מבוגר״. הפתרון ברור: להתגבר על הרתיעה ולהכשיר את העובדים המבוגרים במגוון תוכניות הכשרה שקיימות בארץ.
גם הגיאוגרפיה משחקת תפקיד חשוב בהדרה מההייטק. יפעת ברון, מנכ״לית עמותת itworks – הפועלת לשילוב אוכלוסיות מוחלשות בתפקידי הנדסה ופיתוח בהייטק – טענה בראיון שהעניקה לאחרונה, כי נדרשות דרכים יצירתיות לשילוב מאסות של עובדים מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל בתעשיית ההייטק. לדבריה, אם גופים נוספים יקיימו הכשרות והשמות ויינתן דגש מיוחד מצד הממשלה בנושא, "הפוטנציאל בשטח יכול להגיע להשמה של 6,000-5,000 עובדים בשנה מאוכלוסיות מרוחקות מעולם העבודה״.
איפה הנשים, החרדים והערבים?
גם נשים עדיין לא זוכות ב-2021 לייצוג הולם בעולם ההייטק. על פי נתוני ארגון She Codes, פחות מ-%20 ממפתחי התוכנה הן מפתחות. הארגון הציב לעצמו למטרה להגדיל את הנתח הזה ל-50% מכלל המפתחים. רות פולצ׳ק, מייסדת ומנכ״לית She Codes, חושבת שמדובר בעיוות שנובע מהאפליה ההיסטורית נגד נשים בכל תחומי החיים. הפתרון, לדבריה, הוא חינוך טכנולוגי מגיל צעיר שיצמצם את הפערים בין המינים.
אוכלוסייה נוספת שממשיכה לסבול מתת-ייצוג בולט בענף היא האוכלוסייה הערבית. אף שמדובר בחמישית מאוכלוסיית מדינת ישראל, רק 3% מהשכירים בעולם ההייטק הם ערבים – כך על פי דוח רשות החדשנות. בשני-שלישים מחברות ההייטק בישראל אין אפילו עובד ערבי אחד. השכלה היא כמובן לא הבעיה. מספר הסטודנטים הערבים הוכפל בעשור האחרון, וכך גם שיעור השתלבותם במקצועות ההייטק באקדמיה.
המצב העגום זהה גם באוכלוסייה החרדית, שאחראית אף היא ל-3% בלבד מעובדי ההייטק. גם במקרה הזה הפוטנציאל קיים, כשמספר הסטודנטים החרדים גדל בשנים האחרונות.
לפרוץ את הגבולות
בחודש ספטמבר האחרון, מינתה השרה פרקש-הכהן את דדי פרלמוטר לעמוד בראש צוות שיגדיל את התעסוקה בהייטק. פרלמוטר מאמין שישראל אינה אומת סטארט-אפ, בניגוד למיתוס שצמח כאן. כשבוע וחצי לפני ההכרזה על מינויו, אמר בשיחה עם ynet שבישראל "יש קבוצה של כ-9%, שהיא אומת סטארט-אפ קטנה ואיכותית מאוד, שהופכת אותנו למעצמת ענק בתחום". לדבריו, הקבוצה הזו שוכנת ברובה בין תל אביב להרצליה, עם כמה מרכזים במקומות נוספים בארץ.
אז מה הפתרון? גם פרלמוטר, מציע להתחיל בחינוך. "חלק גדול מהתעשייה לא קולט בוגרי מכללות, האם זה בגלל איכות האנשים איכות ההוראה או שניהם?", תהה בראיון ל-N12. לטענתו, הבעיה מתחילה הרבה לפני שלב הלימודים. "צריך לשים דגש על אוריינות דיגיטלית, לדאוג שיותר אנשים יידעו לדבר עם מחשב גם בפריפריה״.
או במילים אחרות: הגבולות החברתיים של ישראל משפיעים על המגבלות הטכנולוגיים שלה. כדי שכולם ייהנו מפירות ההצלחה, נדרשת השקעה לאומית בחינוך, ובנוסף ראש פתוח ורצון אמיתי של המנהלים הבכירים בין תל-אביב להרצליה, לשלב אנשים ומקצועות נוספים בתחום. יקל עליכם אם נקרא לזה סטארט-אפ?